בעבר התהליך נגזר מפקודת פשיטת רגל. פקודת פשיטת הרגל ראתה את החייב כמישהו שצריך להעניש אותו, להטיל עליו מגבלות כדי לתמרץ אותו לפרוע את חובו. בחוק החדש ההסתכלות היא אחרת, רואים בחייב כמישהו שנקלע לצרה כלכלית וצריך לעזור לו לצאת לדרך חדשה כדי שלא יהפוך לנטל על החברה.

שינוי נוסף הוא בתחום הסדרי הנושים. בחוק הקודם היו מכניסים את כל הנכסים לכינוס ומתחילים לממש את הנכסים ולחלק את הכספים עפ"י סדר הנושים שנקבע בחוק, לפי החוק החדש מסתכלים עליו כראוי להגנה ושיקום.

החוק החדש קובע כללים להסדר הנושים. ראשית, יש אפשרות להגיע להסדר עוד לפני פתיחת התיק או לאחר הגשת בקשה לצו, במעורבות הממונה. בעבר החייבים היו מתנהלים מול כל נושה בנפרד, עם בירוקרטיה מכבידה שארכה זמן רב. בנוסף, הייתה נוצרת העדפת נושים, מי שהגיע ראשון להסדר עם החייב זכה. בחוק החדש אם רוצים לעשות הסדר נושים עושים עם כולם. הכללים דואגים שהנושים לא יפגעו מהסדר החוב ובמקביל החייב לא יוכל לקבל תמורה מההסדר במידה ולא סגר את מלוא חובותיו לנושים. במסגרת ההסדר הנאמן מכנס נושים מאותו הסוג, זאת אומרת נושים בעלי אינטרס משותף בפירעון חובות החייב כגון: ספקים, נותני שירותים, עובדים וכו'. הנאמן מציג את הצעת ההסדר בפני כל אסיפה לאחר שההצעה אושרה ברוב קולות ובמספר תנאים נוספים בכל אסיפות החוג, היא מובאת בפני בית המשפט לאישור, במסגרת שיקוליו שוקל בית המשפט מה הנושים מקבלים במסגרת הסדר הנושים ומה היו מקבלים במסגרת קיום הליך שיקום כלכלי.

לכן, היתרון עבור הנושים הוא שהם כמעט ולא יכולים להינזק שכן יקבלו לפחות חלק מהכסף בטווח זמן סביר וזאת לאחר בחינת בית המשפט שלא יכלו להיפרע באופן יותר יעיל דרך הליך השיקום הכלכלי, וגם עבור החייב הסדר נושים עדיף, שכן הוא יכול להתערב ולעצב את אופן פירעון חובותיו בצורה שתאים לו אולי קצת יותר.