מגפת הקורונה הכתה במדינת ישראל בחילת שנת 2020, גרמה למשבר בריאותי בהיקף שלא ידענו עד היום, ההתמודדות עם המקפה הביאה את הממשלה לנקוט בפעולות קיצוניות על מנת לרסן את קצב התחלואה, פעולות אלה כגון הגבלת עסקים על קבלת קהל, איסור העסקת עובדים בתנאי צפיפות ועד סגר מלא שגרם לסגירת עסקים לתקופות ארוכות הביאו הן עסקים והן עובדים שכירים לצניחה בהכנסות מה שהביא רבים לאי-יכולת כלכלית לעמוד בהתחייבויותיהם וביניהם דמי השכירות.

בס' 18 לחוק החוזים תרופות נקבע מנגנון הנועד להגן על צד לחוזה שהפר אותו במקרה שההפרה נבעה מסיכול החוזה עקב אירוע חיצוני ובלתי צפוי ובו נקבע:

"פטור בשל אונס או סיכול החוזה

18. (א). היתה הפרת החוזה תוצאה מנסיבות שהמפר, בעת כריתת החוזה, לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן או שלא ראה ולא היה עליו לראותן מראש, ולא יכול היה למנען, וקיום החוזה באותן נסיבות הוא בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים, לא תהיה ההפרה עילה לאכיפת החוזה שהופר או לפיצויים.

18. (ב). במקרים האמורים בסעיף קטן (א) רשאי בית המשפט, בין אם בוטל החוזה ובין אם לאו, לחייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה או, על פי בחירה כאמור בסעיף 9, לשלם לו את שוויו, ולחייב את המפר בשיפוי הנפגע על ההוצאות הסבירות שהוציא ועל ההתחייבויות שהתחייב בהן באופן סביר לשם קיום החוזה, והכל אם נראה לבית המשפט צודק לעשות כן בנסיבות הענין ובמידה שנראה לו."

הסעיף עומד בסתירה לעקרון היסוד של חופש החוזים בכך שמאפשר לצד לחוזה, בתנאים מסוימים, לא לקיים את התחייבויותיו, אך מנגד מקדם עקרון חשוב נוסף והוא עקרון "תום הלב", בכך שלא מאפשר לצד להסכם לצד לחוזה לעמוד על דם רעהו ולדרוש את קיום החוזה ולדרוש סעדים בגין ההפרה כאשר אין זה צודק ואפשרי לקיים את החוזה.

על מנת להשתחרר מהחוזה בהתבסס על סעיף 18 לחוק החוזים תרופות על הצב המבקש להשתחרר מהחוזה להוכיח כי בעת כריתת החוזה.

1. הנסיבות שבכלל סוכל החוזה לא היו ידועות לו.
2. לא היה עליו לדעת אותן.
3. בפועל הוא לא צפה אותן מראש.
4. לא היה עליו לראותן מראש.
5. לא היה ביכולתו למנוע אותן.
6. ושקיום החוזה באותן נסיבות הוא בלתי אפשרי או לחילופין שונה באופן יסודי ממה שסיכמו עליו הצדדים בעת כריתת החוזה.

למרות המחשבה המבורכת של המחוקק, הפעלת המנגנון של סיכול חוזה הקבוע בס' 18 הוא דבר חריג ביותר וכמעט בלתי אפשרי וזאת עקב קביעת בתי המשפט, זמן קצר לאחר חקיקתו, תנאים מחמירים להפעלתו. כך למשל נקבע כי במדינת ישראל, אפילו פרוץ מלחמה לא תחשב למקרה שלא ניתן היה לצפותו מראש על ידי הצדדים לחוזה. ולכן, אפילו מצב מלחמה אינו מצדיק שימוש בסיכול חוזה.

כפי שניתן לראות בסעיף עצמו ישנו תנאי ההופך אותו לשימוש חד פעמי, בכך שכל משבר שפקד אותנו בעבר יוצא אוטומטית מאותן סיבות מסכלות שלא ניתן היה לצפותן, שכן אם הנסיבות התרחשו בעבר אפשר לצפות שיקרו שוב בעתיד.

אם ניקח לדוגמה את מגפת הקורונה. גם אם לפני התפרצות המגפה היה ניתן לטעון שהמגפה עצמה בפרט והשלכותיה בפרט לא היו צפויות, כעת, לאחר שהמשבר קרה, לא יוכלו צדדים לחוזה בעתיד לטעון שמגפה מעין זו מהווה גורם לסיכול חוזה שלא ניתן היה לצפותו.

אך מאז החלו להישמע בבתי המשפט דעות כי יש לרכך את התנאים הנוקשים להתקיימות סיכול חוזה מה שהוביל לקבלת טענת הסיכול במקרים מסוימים, אמנם גם לא באופן רחב היקף, אך זהו שיפור.
כך לדוגמה, בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע כי מלחמת הלבנון השנייה נחשבת לאירוע שגרם לסיכול חוזה רכישה שהיה תלוי במימון של חברה זרה משוויץ, אותה חברה ביטלה את המימון שנתנה לצד לחוזה עקב פרוץ מלחמת לבנון השנייה ובכך לא יכול היה הצד הרוכש בחוזה לעמוד בהתחייבויותיו.

פסיקה זו מראה כי על אף שבתי המשפט נזהרים בקביעה כי חוזה סוכל, טענה זו עדיין עשויה להתקבל.
יש לציין שבית המשפט עדיין לא נתן את עמדתו בכל הנוגע להפרת חוזי שכירות עקב משבר הקורונה ואין לדעט מה יחליט בית המשפט בעניין.

יש לציין שיש לבחון את נסיבות הפרת החוזה בקפידה בכל מקרה לגופו, אין מדובר בעצה לפעול כך או אחרת ומומלץ להתייעץ עם עורך דין מומחה בדיני חוזים ומסחר אזרחי.