למרבה הצער, הדרך הכי נפוצה כיום להתגרש ולפתור מחלוקות בין בני זוג,
היא לגשת לבית המשפט, לנהל הליך משפטי ארוך,
מורכב ומייגע שגם העלויות הכספיות שלו גבוהות מאוד.
ברוב המקרים היחסים בין הצדדים לעולם לא יחזרו להיות תקינים (מה שמשפיע באופן
משמעותי על הילדים המשותפים, שהם בד"כ הנפגעים העיקריים).
גישור הוא שיטה חלופית שמטרתה ליישב את הסכסוך ולהגיע להסכם
ללא "מלחמות כוח" למיניהן, מתוך הכלה וכבוד הדדי, מה שמסייע לצדדים
להגיע להסכמה ביניהם, ולהשיג הסכם שבו יש אינטרס משותף לשני הצדדים על אף חילוקי הדעות.
המטרה המרכזית של הגישור היא קודם כל להבין את הפערים ברצונות והצרכים של הצדדים,
ליישב את הסכסוכים ואז להגיע להסכם שמקובל על כל הצדדים.
התפקיד העיקרי של המגשר הוא להוות גורם חיצוני ניטרלי המקובל על שני הצדדים,
שמסייע להם למצוא את הדרך להסדר מוסכם דרך שיח והבנה הדדית.
על ידי התייעצות ובחירת תהליך עם מגשר ניתן לדאוג שהפרידה תתבצע במהירות האפשרית
ותוך הימנעות מהליך משפטי ארוך ומתיש הכולל הוצאות כספיות לא מבוטלות
וטלטלות רגשיות של ממש לאורך התהליך.

בכל הנוגע לחלוקת רכוש ישנו חוק מרכזי שעוסק בדרך של חלוקת רכוש במקרה
של גירושין בין בני זוג והוא "חוק יחסי ממון". החקיקה של החוק הזה הגיעה בעקבות פניות רבות
לבתי המשפט בנושא חלוקת רכוש לפי הלכת השיתוף, כלומר,
הכלל המשפטי שנקבע בפסיקה על ידי בית המשפט, המסדיר את נושא חלוקת הרכוש
בעת הגירושין בין בני זוג. בעקבות כך שבין בני זוג נוצרים בד"כ יחסים כספיים וכלכליים כתוצאה
מחייהם המשותפים, לכן אין מן הנמנע שהליך הגירושין יגרור עמו מחלוקות שונות בעניין הרכוש.
בית המשפט הוא זה שיקבע כיצד הרכוש המשותף שנצבר במהלך חיי הנישואין
יחולק בין הצדדים בעת הליך הגירושין.
חוק יחסי ממון אינו חל על רכוש אשר צברו מי מהצדדים לפני הנישואין או על רכוש
אשר קיבלו מי מהצדדים במתנה או בירושה למעט במקרים מסוימים בהן מצליח הצד השני
להוכיח כי בן הזוג שיתף אותו ברכוש.